יותר מידע על ההון של הציבור: יפגע בפרטיות או ישפר את המדיניות
החלטות מדיניות פיננסית מתקבלות כיום בעיקר על סמך נתוני הכנסות והוצאות שהמדינה אוספת. הממשלה הקימה ועדה שמטרתה לבחון איסוף מידע נוסף על ההון שבידי הציבור, למשל כדי לקבוע אם יש להגביר מיסוי הוני על פני מיסוי הכנסות. אלא שהמוסדות הפיננסיים לא מתלהבים לקבל על עצמם מטלה נוספת ומתריעים שפוטנציאל הנזק מהעברת המידע גבוה מהתועלת הצפויה
כמה מכוניות מחזיקות המשפחות העשירות בישראל? כמה ילדים יש לאנשים העניים בישראל? כמה עמלות לבנקים משלמים באופקים וכמה בתל אביב? מה גובה דמי הניהול שעשירים משלמים על הפנסיה? מה היקף אי השוויון בהון בישראל? כמה מוציאים עניים על מזון, וכמה מוציאים עשירים? כל השאלות הללו נשמעות בסיסיות וחשובות למדי, והאינטואציה הראשונית היא שבוודאי קל למצוא להן תשובות, רק צריך לחפש באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ובכן, התשובה היא לא.
יש לנו הרבה נתונים על הכנסות והוצאות של משקי הבית, אבל אין נתונים על ההון של משקי הבית בישראל, ולכן כשמקבלים החלטות על מדיניות כמו להוסיף או להפחית נקודת זיכוי, למשל, אנו יודעים לנתח בקלות אם זה הולך לבעלי משכורות של 10 אלף שקל בחודש או 15 אלף שקל בחודש, אבל איננו יודעים, לדוגמה, כמה מההטבה הולכת לאנשים עם נכסים של 10 מיליון שקל. בשונה ממדינות אחרות בעולם, אין לקובעי המדיניות, לחוקרים ולציבור הרחב נתוני עומק על חלוקת ההון בישראל.
בכדי להתגבר על המחסור בבעיית המידע הזו, יזמו הכלכלן הראשי באוצר ד"ר שמואל אברמזון והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), במסגרת תקציב 2025, את הקמת הוועדה לקידום הנגשת נתונים פיננסיים לצורך מחקר וסטטיסטיקה רשמית תומכי מדיניות. בראש הוועדה עומד פרופ' אורי חפץ, יו"ר המועצה הציבורית לסטטיסטיקה (גוף סטטוטורי המלווה את עבודת הלמ"ס), ולצידו שלושת הרגולטורים הפיננסיים - יו"ר רשות ניירות ערך ספי זינגר, המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי והממונה על רשות שוק ההון עמית גל. עוד חברים בוועדה ארבעה בכירים ממשרד האוצר, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, נציג היועמ"שית וראש הרשות להגנת הפרטיות. תפקיד הוועדה הוא לסלול את הדרך להנגשת עוד נתונים פיננסיים לציבור החוקרים ולקובעי המדיניות בממשלה, ובחודש הבא היא אמורה להגיש את המלצותיה.
לרשות המסים אין נציגות בוועדה
באופן מפתיע למדי, לרשות המסים אין נציגות בוועדה, זאת על אף שהיא מחזיקה במידע הרב ביותר לגבי היקף ההון של משקי בית רבים בישראל (רבים בישראל חייבים בהצהרת הון, הרשות גם מחזיקה במידע רב לגבי נכסים של ישראלים בחו"ל). גורמים בוועדה אמרו כי הנתונים של רשות המסים אינם מספיקים, אך למרות זאת נוכחות הרשות בוועדה נראית חשובה, שכן היא הגוף הכלכלי בישראל שמעוניין יותר מכל במיפוי הון, ולכן הוא אף עושה זאת. מנגד, ייתכן שהעדרות רשות המסים מהוועדה אמורה לשדר מסר מרגיע, שכן כפי שאמר היו"ר פרופ' חפץ לכלכליסט, "המטרה שלנו היא לטייב מדיניות, כך שתהיה יותר מבוססת נתונים, כזו שעוזרת לאנשים אמיתיים לפי פילוחים במקום להסתמך על 'משק הבית הישראלי הממוצע' - שאין דבר כזה אבל זה מה שנאלצים לעשות כשאין נתוני פרט. אנחנו נעמוד על הרגליים האחוריות לוודא שזה לא ישמש לזיהוי, אכיפה או ענישה".
בהחלטת הממשלה להקמת הוועדה בולטים שלושה מניעים להקמתה ולבקשת המידע הנוסף מהציבור: הראשון, הרצון לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים של סטטיסטיקה לאומית. המניע השני הוא לייצר אומדנים הנוגעים להכנסות המדינה, והמניע השלישי הוא קידום היציבות והתחרות במערכת הפיננסית. איך "תעודת זהות הונית" תעזור להכנסות המדינה ולתחרות במערכת הפיננסית? התשובה עשויה להישמע מורכבת אך היא משכנעת: אם הנתונים יחשפו אי שוויון דרמטי בהון - מה שכנראה קיים בישראל - הדבר עשוי להביא להגברת המיסוי ההוני על פני מיסוי הכנסות. אם הנתונים יחשפו כי הבנקים עורכים אפליה דרמטית בעמלות בין אזורים שונים, זה עשוי לייצר גלים של חקיקה והסדרת העמלות.
מסכימים על העיקרון, לא על הדרך
על העיקרון אף אחד לא מתווכח, לפחות לא באופן פומבי, וכולם מסכימים שכדאי שמדיניות תהיה מבוססת נתונים כמה שיותר מדויקים וכמה שיותר רלבנטיים. אבל מכאן ואילך יש ויכוחים רבים בין הממשלה לבין עצמה, בין הרגולטוריים הפיננסיים לבין עצמם, ובין הגופים הפיננסיים שעשויים לשאת בנטל העברת המידע לבין הממשלה. "בדקנו מה עושים בעולם, ואנחנו רוצים למפות את השווי הנקי של משקי הבית", מסביר פרופ' חפץ. "בצד ההתחייבויות זה בעיקר הבנקים וגופי אשראי חוץ־בנקאי שמחזיקים מידע על המשכנתאות וההלוואות. בצד הנכסים זה הבנקים אבל גם המוסדיים, חברות הביטוח, בתי ההשקעות והבורסה. ייתכן שתהיה לנו נקודת עיוורון לגבי נכסים בחו"ל".
משמעות המהלך מבחינה פרקטית היא שעוד מידע על האזרחים יעבור ללמ"ס. בוועדה עוד מתווכחים איזה מידע בדיוק יעבור, האם מי שיעביר את המידע ללמ"ס יהיה הבנק עצמו או המפקח על הבנקים, האם המידע יישמר במחשבי הלמ"ס או במקום אחר, האם המידע יילקח על כל האוכלוסייה או על מדגמים מייצגים, מי יוכל לגשת למידע ובאילו תנאים, האם יהיה מדובר בדו"חות ונתונים שבתי ההשקעות וחברות הביטוח יצטרכו להפיק במיוחד בשביל המטרה הזו, ועוד. בין חברי הוועדה יש חיכוכים, כשכל גוף רוצה לוודא שהמידע שהוא נותן הוא המינימלי, ושהוא לא נותן יותר מידע מגופים אחרים.
כל חברי הוועדה מבינים שהמידע שהם מבקשים למפות הוא רגיש מאוד, ושימוש לא מושכל בו יכול להביא לפגיעה דרמטית בפרטיות. היו מי שהתריעו מ"סכנה לביטחון הלאומי" במקרה שהמידע המלא ייפול לידי גורמים עוינים. אך מצד שני, יש הבנה שהמיפוי הזה יכול לשפר משמעותית את קבלת ההחלטות הממשלתית. במגזר הפיננסי רחוקים מלהתלהב מההצעה, וסבורים כי המדינה לא זקוקה לנתונים הללו בשביל לגבש מדיניות וכי פוטנציאל הנזק שבהעברת עוד מידע גבוה בהרבה מהתועלת עליה מצהירים. בנוסף, רבים במגזר הפיננסי חוששים מכך שהוועדה תבקש להעביר מידע שהפקתו עולה כסף רב. חשש אחר שהוזכר הוא שהוועדה תבקש מהגופים הפיננסיים להעביר מידע שעשוי לחשוף סודות מסחריים ועסקיים של חברות מתחרות.
