פרשנות
פארסת מינוי נציב שירות המדינה: נתניהו הפך לאויב של עצמו
אחרי כמה חודשים מיותרים של כאוס, ראש הממשלה החזיר את דניאל הרשקוביץ לנציבות שירות המדינה, כממלא מקום הנציב; הפרשה מוכיחה שוב: כל השפלה של נתניהו מתחילה בהחלטות שהוא מקבל
ההתנהלות של נתניהו סביב מינויו של נציב שירות המדינה היא הוכחה לכך - שהאיש שהכי מזיק לנתניהו זה הוא בעצמו. כבר לקראת עזיבתו של הנציב הקבוע האחרון פרופ' דניאל הרשקוביץ הומלץ לנתניהו שלא להתעסק בדבר הזה ולהאריך להרשקוביץ את הקדנציה. נתניהו סירב. היום הרשקוביץ שב לנציבות כמ"מ מקום הנציב. אלא שעל הדרך גרם נתניהו נזקים, ביניהם שיתוק השירות הציבורי.
מאז אותה החלטה נתניהו לא הפסיק להסתבך ולהתבזות תוך שהוא או שליחיו חוטפים השפלות אין קץ, כמעט על בסיס שבועי. נתניהו היה יכול לעשות את מה שנתניהו עשה ב-2018 –למנות "פקיד" רציני ומקצועי כמו אודי פראוור, איש מקצוע בכיר במשרד ראש הממשלה עם 25 שנות ניסיון בשירות המדינה, ואף אחד לא היה מצייץ. אלא שהוא התעקש למנות מינוי פוליטי ואישי – חסר ניסיון כמו רואי כחלון. המינוי הזה גרם למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לכתוב כי הדבר גובל בחוסר סבירות קיצונית. היות והוא היה בפרקליטות, כבר נחסמו בפניו חלק מהסמכויות עד שהתגלה כי הוא חשוד במסירת תצהיר כוזב (לגבי ניסיונו המקצועי כמנהל חדר כושר) ונחקר באזהרה. לא היה בתולדות מדינת ישראל נציב או מ"מ שהגיע מחקירה באזהרה על עבירה פלילית וחמש דקות אחרי מכהן כמי שממונה על המשמעת וטוהר המידות בשירות המדינה.
המצב חסר התקדים אילץ את המערכת להמציא ממלא מקום של ממלא מקום (עדן ברטל), שהיה צריך להכריע בסוגיות משמעת. אבל מיד אחרי הגיע הבג"ץ שקבע כי המינוי לא רק שמעורר תהיות, חייב להיות זמני ולא יוארך מעבר ל-3 חודשים. והיתה גם דעת מיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז שסברה כי אסור למנות את כחלון אפילו לדקה. אלא שאם לא היה מספיק מביש, הוא גם ניסה לטעון שאף אחד לא הבין את פסק הדין החמור הזה, וכי ניתן למנות את כחלון כנציב קבוע אם לא יימצא לו מחליף.
שיא ההשפלה של מועמדו של נתניהו הגיע כאשר השופט גרוניס, נשיא בית המשפט העליון (נתניהו דחף לבחירתו) בכובעו כיו''ר ועדת מינויים בכירים בשירות המדינה, שיגר את מכתב "אי הזימון" הראשון בתולדות המדינה: הוא פנה לכחלון והפציר בו שלא להגיע לכינוס הוועדה שהיה צריך לאשר את מינוי הרמטכ"ל אייל זמיר. זאת , למרות שהנציב הוא חבר קבוע בהרכב - והחשוב מכולם.
אבל נתניהו לא נרתע: אחרי כחלון, הוא רצה למנות את יהודה כהן שנחקר זה כבר כמה חודשים בחקירה של נציבות שירות המדינה על עבירות חמורות שביצע לכאורה כמנכ"ל הרבנות הראשית. על הדרך, הוא ניסה לקבוע הליך מינוי "פוליטי" למשרה הכי "מקצועית" בשירות המדינה - וגם שם כשל בבג"ץ.
במהלך החודשים האחרונים, הנציבות מאוד נפגעה. היא למעשה הושתקה. המריבות בין כחלון לבין היועצת המשפטית של הנציבות והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לא פסקו לרגע. הוא התקוטט עימם יומם וליל על הסמכויות שלו, מה מותר לו ומה אסור. המכתבים המשתלכים ששיגר כחלון לעבר ליועצים המשפטיים היו חסרי תקדים. את מחיר הניטרול של הנציבות נשלם כולנו כי כולנו משתמשים כבדים של שירותים ממשלתיים: ביטחון, חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות ועוד.
התשומה המרכזית של הממשלה היא ההון האנושי שמנוהל על ידי הנציבות כאשר 40% מתקציב המדינה מיועד לשכר. כל זה בשביל מה? בשביל לחזור להרשקוביץ. הרשקוביץ הוא איש חכם (פרופ' למתמטיקה ונשיא אוניברסיטה לשעבר) וגם נעים הליכות. לפחות זה. כאשר מבינים את האנשים והשמות שהסתובבו בלשכת הנציב, מבינים כי הכול "יחסי" וגם את אנחת הרווחה של פקידי הנציבות אשר נכנסו לפני כמה חודשים למערבולת.
