תמונת מצב: כך הופכים מידע מבולגן להחלטות מצילות חיים
ירי טילים. פינוי. דקות קריטיות.
במציאות של מלחמה מתמשכת, שבה ירי טילים, פינויי חירום ואירועי טראומה הפכו לשגרה, היכולת לדעת בזמן אמת מי נמצא היכן, מי יזדקק לפינוי, ומי לא ענה לקריאות, היא לא רק צורך תפעולי אלא מרכיב קריטי בניהול סיכונים ובמענה אפקטיבי לאוכלוסייה. ניהול תושבים בחירום, יצירת קשר מהירה, איתור נעדרים ונפגעים; כל אלה דורשים תשתית נתונים מדויקת, ונגישה המאפשרת לרשות לפעול במהירות ולצמצם נזק אנושי ברגעי האמת.
הרשויות המקומיות הן בהרבה מובנים קו החזית של החברה ושל המדינה אל מול התושבים. שם מתקבלות החלטות שיכריעו מי יפונה, מי יקבל סיוע, ואיך תיראה השגרה ביום שאחרי. קבלת החלטות איכותית דורשת דבר אחד מעל הכל: תמונה מלאה וברורה של המציאות. מי גר היכן? מי זקוקה לסיוע מידי? מי עלולים להיוותר מאחור אם לא נפעל נכון?
למרבה הצער, גם בשנת 2025, המידע הזה לרוב מפוזר בין עשרות מערכות שונות, לא מעודכן, ולא זמין בשעת חירום. בדיוק כאן טמון אחד האתגרים הגדולים של המגזר הציבורי: היכולת לאחד מידע קריטי ולהנגיש אותו לקבלת החלטות חכמה ואנושית.
פתרונות פשוטים, השפעות עמוקות
בשונה ממערכות טכנולוגיות כבדות שמשרתות את הדרגים התפעוליים לתיעוד ועבודה יומיומית או דשבורדים גדולים ומפורטים שמשמשים את מקבלי ההחלטות, תמונת מצב חכמה וברורה על התושבים נועדה בראש ובראשונה לשטח - למנהל מכלול האוכלוסייה, לאיש צוות החירום, לאחראית הפינוי.
כשהיא נגישה, פשוטה ומתעדכנת, היא הופכת מידע לכוח אמיתי: היא מאפשרת לתעדף פינוי על בסיס גיל, מצב בריאותי, או מגבלות פיזיות, היא עוזרת לצוותים בשטח להגיע בדיוק לאנשים שזקוקים להם והיא מעניקה לרשות את היכולת לשקם ולתמוך בתושבים גם לאחר שהחירום נגמר.
לא מדובר רק בטכנולוגיה. מדובר בגישה ניהולית וחברתית, כזו ששמה את האדם במרכז גם במצבים הקשים ביותר. מניסיוני בשטח, זו לא שאלה של טכנולוגיה, אלא של אחריות.
כמי שעוסקת כיום בהובלת פרויקטים של דאטה ומדידה ברשויות המקומיות ועובדת רשות מקומית בתחום הדיגיטציה בעבר, אני רואה יום יום את הפער שבין המידע הקיים לבין היכולת להשתמש בו לטובת התושבים.
לא פעם, דווקא במצבי קיצון, הפער הזה צף במלוא עוצמתו. עבודתי לצד הרשויות בשגרה ובחירום לימדה אותי שמידע הוא לא רק כלי טכני. הוא הבסיס לחוסן קהילתי. כשיש תמונה מלאה ועדכנית יש פחות חרדה, פחות כאוס, ויותר יכולת לראות ולתת מענה לצרכים אמיתיים.
זו הסיבה שאני מאמינה שכל רשות בישראל צריכה לשאוף לבנות לעצמה את היכולת הזו, לא רק לשעת חירום, אלא כחלק מהניהול היומיומי.
לא על הכלי, אלא על הדרך
יש כיום פתרונות שמאפשרים את זה, חלקם זמינים ופשוטים למדי. אבל השאלה אינה רק מה הכלי, אלא האם קיימת תפיסה ניהולית שרואה בתמונת מצב מלאה תנאי יסוד לקבלת החלטות ובניית תוכניות עבודה ומענים מדויקים ואחראיים.
בעת הזו, שבה מציאות החירום הפכה כמעט לשגרה, השאלה כיצד אנו מנגישים מידע והופכים אותו למנוע של רווחה וביטחון, אינה טכנית, היא עמוקה, ערכית, ונוגעת בליבה של המשילות המקומית בישראל.
הילה שוורץ נוה היא מנהלת פרויקטי דאטה ומדידה בקבוצת SFI, ומתמחה בפיתוח אסטרטגיות נתונים ושגרות עבודה מבוססות דאטה בשלטון המקומי
