דעה
כיצד הבורסה שוברת שיאים כשהמדינה במצב כה מורכב?
בעוד מדד ת"א 125 שובר שיאים, האזרח הישראלי נושא בנטל כבד של עליות מחיר רצופות במזון, תעופה ושירותים בסיסיים. מאמר זה חושף איך היעדר אכיפה רגולטורית יעילה מאפשר לחברות הגדולות להעלות מחירים ללא מעצורים, ומדוע המשקיעים רואים ב"בלאגן" הכלכלי הזדמנות זהב להרוויח
"איך יתכן שהבורסה עולה כשהכל כאן בבלאגן?" זוהי שאלה שנשמעת שוב ושוב לאור שבירת השיאים של מדד ת"א 125 בשבועות האחרונים. הרי ברקע מתחוללת מלחמה שאינה נגמרת, שיקום אזורי הצפון והדרום שהולך ומתארך, קיצוצים משמעותיים בתחומים שונים במשק ו"קטר ההייטק" שהאט באופן משמעותי. האמת העצובה היא שהתשובה נמצאת בגוף השאלה: במבנה המשק הישראלי הנוכחי "הבלאגן" משרת את החברות הגדולות ונראה שמניותיהן אכן מגלמות זאת.
בואו ניקח לדוגמא את ענף המזון: החברות בענף הודיעו בזו אחר זו על העלאות מחירים תכופות מאז פרוץ המלחמה. החברות טוענות שהסיבה לכך היא התייקרות חומרי הגלם ועלויות השינוע. בפועל, ישנו גורם משמעותי נוסף שאין מדברים עליו והוא העדר גוף ממשלתי או רגולטורי שיצא ביוזמה שתהפוך את עליות המחירים ללא כדאיות עבור החברות.
בשנה שעברה יצא שר הכלכלה, ניר ברקת, עם יוזמות "שיימינג", שכללו בין היתר, פרסום רשימת גופים שהעלו מחירים בזמן המלחמה, צעד שהתברר כלא אפקטיבי. בנוסף, בתחילת השנה חתם ברקת על הכרזה שתאסור על "השפעה בלתי הוגנת במלחמה". ההכרזה אפשרה לרשות להגנת הצרכן לקנוס עסק שמעלה מחירים באופן מופרז ביחס למחיר הממוצע בשלושת החודשים שקדמו לאיסור, אך גם צעד זה לא מנע את גלי ההתייקרויות האחרונים. חשוב לציין שבעוד ששר הכלכלה יזם מספר צעדים לטיפול במצב, נראה ששר האוצר כלל אינו מתעניין בנושא יוקר המחיה, המכביד על הצרכנים.
ואיך כל זה משפיע על החברות? עליות המחירים נותנות רוח גבית למניות החברות, שכן מדובר על פוטנציאל להגדלת ההכנסות, לאור הביקוש אשר נשאר ברמה דומה והעדר תחליף זמין, באמצעות ייבוא או תחרות מבית. כלומר, הזנחת הממשלה את נושא יוקר המחייה מתחילת המלחמה פגעה ב"כיס של הצרכנים", אך תרמה לביצועי החברות בבורסה.
ניקח לדוגמא את חברת אל על, שבמשך שנים נאבקה עם גירעונות וחובות ענק ונזקקה לסיוע ממשלתי. כיום, בעקבות העצמת הלחימה וכישלון הממשלה במניעת הפסקת הטיסות לארץ ע"י חברות זרות רבות, אל על נהנית מהעדר תחרות ומנצלת את המצב להעלאות מחירים. רווחיה של אל על היו כה גבוהים בשנה וחצי האחרונות, עד כדי כך שהיא אף שקלה לקנות חלק בחברת כרטיסי אשראי גדולה בישראל.
בענף הבנקאות המצב דומה - הממשלה פרסמה איומים לקידום הגבלות על הבנקים, אשר לא תורגמו לצעדים מעשיים והבנקים ממשיכים להינות מסביבת הריבית הגבוהה. כך גם המצב בענפים נוספים אשר לא טופלו באופן יעיל, כמו לדוגמא ענף הנדל"ן, הסובל ממחסור חמור בכוח אדם, ענף התשתיות, האנרגיה ועוד.
בסופו של דבר, מלחמה ביוקר המחיה אינה נעשית באמצעות רשימות שיימינג או הוצאת צווים כאלו ואחרים. מלחמה כזו צריכה להתבצע באמצעות עבודת מטה יסודית ויישום קפדני וסיזיפי, תוך התעלמות מלחצים המופעלים מצד בעלי אינטרסים. טיפול ממשי בבעיה מחייב החלת רפורמות מבניות, הגדלת ההיצע והתחרות, הסרת חסמים והפחתת רגולציות מיותרות. כל אלו דורשים תשומת לב מקצועית מצד הרגולטור ומשרדי הממשלה הרלוונטיים ודרך ארוכה ואיטית.
הממשלה הנוכחית אינה פועלת בכיוון זה והחברות, שאינן מהססות להעלות מחירים, וכן המשקיעים בבורסה, רואים זאת. בנקודת הזמן הנוכחית אין איום רגולטורי ואכיפה אמיתית על החברות בישראל. כיוון שאנו מתקרבים בצעדי ענק לשנת בחירות, מעבר להכרזות פופוליסטיות כאלו ואחרות, אין אנו צפויים לראות רפורמה מבנית מהותית שתזעזע את החברות ותביא אותן לשנות את התנהלותן, ואכן הבורסה מגלמת הבנה זו.
עצוב לומר אך ככל שמצבו של הצרכן יורע, החברות הגדולות ימשיכו להרוויח מהמצב. כלומר, ככל ש"הבלאגן" במשק הישראלי ימשך וחוסר הניהול של המדינה ישבור שיאים, נתוני המדדים צפויים להמשיך ולעלות. אז כן, הבורסה שוברת שיאים וזוהי בשורה טובה למשקיעים. עם זאת, התשלום על העליות בבורסה מורגש ב"כיס השני" שלנו, כצרכנים, הוא כואב מאוד ואף צפוי להמשיך ולכאוב בתקופה הקרובה.
לחברת פיוניר ולכותב, שמואל בן אריה, מנהל השקעות ראשי - ישראל, אין עניין אישי ביחס לאמור בכתבה. האמור אינו מהווה תחליף לניהול ו/או שיווק השקעות אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
שמואל בן אריה הוא דירקטור וסמנכ"ל השקעות - שוק מקומי בפיוניר ניהול הון
